נידקו מכשירים אלקטרו מכניים (1986) בע"מ נ' טוביה הירש

פסק דין

התובעת הינה מפעל העוסק בייצור ותיקון מכשירים אלקטרו מכניים,הגישה תביעתה בתיק זה כנגד עובד לשעבר בטענה כי העובד גרם חבלה גופנית למהנדס התובעת ולכן נתבע לפצות התובעת בגין השבתת פעילות מהנדס התובעת בסכום של 50,000 ₪ פיצוי התובעת בגין השתתפות בדמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי,עקב היעדרות מהנדס התובעת,בסך 15,000 ₪ ופיצויי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 17,880 ₪.

בכתב ההגנה הוכחשה טענת התובעת לעניין אירוע התקיפה של מהנדס התובעת ע"י הנתבע ונטען כי המהנדס הוא שחטף את תיקו של הנתבע ,שבר את משקפיו וגרם לפציעתו בפנים ובמצח וכי אין כל יסוד לתביעה הנזיקית שהוגשה ע"י התובעת מה גם שאינה בסמכות בית הדין לעבודה. באשר לעילת התביעה של אי מתן הודעה מוקדמת נטען כי התובעת היא זו שמנעה מהנתבעת להשלים את תקופת ההודעה המוקדמת.

בתביעה שכנגד נתבעו פ"פ בסך 18,562 ₪.הודעה מוקדמת לפיטורין בסך 18,000 ש"ח,משכורת 13 בסך 15,000 ₪ ,השלמת שכר 12,000 ₪ החזר הוצאות ביטוח וטסט בסך 8,750 ₪ ועוגמת נפש ופיצוי על התנהגות שאינה הולמת בסך 5,000 ₪.

בכתב התשובה לתביעה שכנגד הוכחשה זכאות התובע שכנגד לכל הזכויות הנתבעות ונטען כי הוא זה שהתפטר ולא נתן הודעה מוקדמת כמתחייב ולכן אינו זכאי לפ"פ ולסכום הנתבע בגין תמורת הודעה מוקדמת. באשר להשלמת שכר הוסבר כי הסכם ההעסקה קבע כי התובע יקבל שכר בעלות של 6,000 ₪ נטו וזה שולם לו ואין יסוד לתביעתו להשלמת שכר. עוד נטען כי גם משכורת 13 נכלל בעלות השכר. באשר להחזר הוצאות נטען כי התובע שכנגד קיבל מידי חודש החזר הוצאות דלק וזה בא ב מקום החזר הוצאות טסט וביטוח שנתיים וכי התובע לא העלה כל טענה בעניין זה במהלך שנתיים וחצי שעבד בנתבעת וכי הטענה נולדה כעילה להצדיק דרישת פיצויי פיטורין משהנתבעת שכנגד סירבה לפטרו כדרישתו.

בדיון בבית הדין העיד מהנדס התובעת מר ניב ניסן והנתבע מר טויה הירש וכן עד מטעם הנתבע בשם לוריא אברהם.

להלן ההכרעה:

באשר לתביעה לפיצויי התובעת בגין הפסד ימי עבודה של מהנדס המעל של התובע מר ניב ניסן ופיצוי התובעת בגין השתתפות בדמי פגיעה שתאלץ לשלם למוסד לביטוח לאומי –

בעניין זה יש לציין כי לתביעה לא צורפה תעודת מחלה של מהנדס התובעת . אין כל מידע באשר למספר ימי ההעדרות של המהנדס בעקבות הפגיעה שנפגע באפו ביום 25.2.08 וממילא לא ברור על סמך איזה חישוב נתבע הסך 50,000 ₪ בגין השבתת פעילותו במפעל בעקבות אותה פגיעה.

לזאת יש להוסיף כי לתיק בית הדין גם לא הוגשה כל אישור המלמד על הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי לדמי פגיעה בגין אותה חבלה מיום 25.2.08 וכן לא הוגשה דרישת המוסד לביטוח לאומי לדמי השתתפות של התובעת בסכום של 15,000 ₪ הנתבעים בגין עילה זו.

לזאת יש להוסיף כי ב"כ התובעת לא הפנה למקור סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בעילות של פיצוי על נזק מכוח פקודת הנזיקין אשר אינן נמנות כלל בגדר סמכותו של בית הדין .

מכל האמור לעיל התביעה בגין עילת הפיצוי בגין ימי ההעדרות של מהנדס המפעל והשתתפות בדמי פגיעה נדחית.

באשר לתביעה לפיצוי התובעת בגין אי מתן תמורת הודעה מוקדמת לתובעת -

נטען כי הנתבע התפטר מהעבודה וחייב היה לתת לתובעת הודעה מוקדמת של 90 ימים, כאשר בפועל נתן 13 יום בלבד, בעניין זה יאן מחלוקת כי התובע הודיע ביום 10.2.08 על התפטרות ואף על כך שיחסי העבודה יסתיימו בתום 90 ימי הודעה מוקדמת.

בפועל לאחר האירוע במהלכו נפגעו פיזית מהנדס המפעל ,מר ניב ניסן והנתבע עקב התכתשות ביניהם הוצא כנגד הנתבע צו הרחקה מהמפעל כך שהוא לא היה רשאי להגיע למפעל ולהמשיך במתן ההודעה המוקדמת .

בנסיבות אלה נראה כי לא ניתן לטעון כנגד הנתבע כי לא נתן הודעה מוקדמת בהתאם להסכם ההעסקה ,זאת משהיתה מניעה אוביקטיבית שבשלה לא היה יכול השלים את תקופת ההודעה המוקדמת.

התביעה שכנגד:

הפרשי שכר – שוכנעתי כי הפרשנות הנכונה שיש לתת להסכם ההעסקה היא הפרשנות של הנתבעת. בהסכם ההעסקה נרשם כי עלות שכרו של העובד תהיה בסך 6,000 ₪ נטו . אין המדובר בשכר יסוד אלא בשכר נטו לכן הציון בסך 5,600 בתלוש המשכורת תחת הכותרת "גילום" אינה מלמדת על עלות שכר העובד נטו ופרשנותו של התובע בעניין זה אינה נכונה.

משכורת 13- רכיב זה צויין במפורש בהסכם ההעסקה מעבר לשכר שנקבע ולכן מקבלת אני את טענת התובע כי הוא זכאי למשכורת 13 מעבר לשכר ששולם לו וזאת בשיעור הנתבע דהיינו 15,000 ₪.

החזר הוצאות- שוכנעתי כי התובע שכנגד קיבל במהלך כל חודשי עבודתו החזר הוצאות דלר בסכום של 1,295 ₪ לחודש עבודה מלא וכי תשלום זה בא במקום החזר הוצאות הטסט הביטוח השנתי וכי הוא לא הלין על כך במהלך תקופת עבודתו,דבר המלמד על הסכמה שהיתה בינו לנתבעת שכנגד בעניין זה. אי לכ התביעה בגין רכיב זה נדחית.